לעתים, מישהו במשפחה מרגיש אשמה, לא תמיד ברור של מי האשמה, כלומר, למי היא שייכת.

הצבה

יש לשים בד לאשמה ולמי שקשור למערכת היחסים ורק אז לראות למי היא שייכת:

• כלומר, לאן האשמה הולכת, לאן היא מתחברת?
• לעתים, אם יש התאמת צבעים, זה מקל על הקישור.

כלל אצבע: כאשר הילד מרגיש אשמה זה כמעט תמיד של ההורים

כאשר ילד מרגיש אשמה זה (כמעט) תמיד של ההורים. הדבר נכון גם לגבי צער, כאב וכד'.

• למשל, כשילד מצטער שהוא חולה, כי הוא מכביד על ההורה.
• כאשר האשמה חוזרת להורים, אזי הילד מפסיק להצטער על הבעיה שהוא "עושה" להורים כי הוא יודע שלהורים יש תמיכה ואז זה לא מכביד עליהם.
• כלומר, במצב כזה, האשמה חוזרת להורים, למשהו שקשור לאבות אבותיהם ואז הילדים מרגישים רגועים.